פסק-דין בתיק ת"א 20945/98

1.         קנזי ייצור ושיווק בגדי ילדים בע"מ (להלן: "התובעת") היתה במועד הרלוונטי לתביעה חברה לייצור ושיווק בגדי ילדים ותינוקות.

2.         נתבע 1, מר פלוני (להלן: "הנתבע") שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כסוכן מכירות של התובעת.

3.         נתבעת 2, הגב' פלונית (להלן: "הנתבעת") הינה אשת הנתבע.

4.         הנתבע הועסק כסוכן מכירות  בחברת ניילוטקס בע"מ (להלן: "ניילוטקס") החל ממחצית שנת 1996, והמשיך לעבוד כסוכן מכירות אצל התובעת, שהחלה לפעול במקום ניילוטקס, מראשית שנת 1997.

5.         במחצית הראשונה של שנת 1997 התגלו אצל התובעת חוסרים של סחורה והתובעת סברה כי הנתבע מכר סחורה של התובעת מבלי לדווח ומבלי להעביר את פידיון המכירה לתובעת.

            הנתבע הכחיש את טענותיה של התובעת נגדו והסכים לעבור בדיקת פוליגרף, אשר בסופה נמצא דובר אמת.

6.         לאחר בדיקת הפוליגרף המשיך הנתבע לעבוד אצל התובעת.

            ואולם, לאור הפערים הגדלים בין סך המוצרים הנמסרים לנתבע לבין פידיון המכירה שהציג, שכרה התובעת שירותי משרד חקירות, אשר תיעד את הנתבע מוכר סחורה ללא קבלות.

7.         ביום 8.2.98 זומן הנתבע למשרד החקירות ואומת עם חומר החקירה שבוצעה.

בו ביום פנו הצדדים לעו"ד מיכאל לב וחתמו על הסכם כולל (להלן: "ההסכם"), על פיו הודה הנתבע במכירת מוצרי התובעת וניילוטקס מבלי לדווח עליהם ומבלי להעביר את פידיון המכירה לתובעת, כן הוסכם על קיום בוררות אצל רו"ח, לבירור כמות הסחורה שנמכרה על ידי הנתבע מבלי לדווח על כך לתובעת.

במסגרת ההסכם ניתנה לנתבע זכות לחזור בו מהסכמות על פיו, תוך זמן קצוב.

8.         ביום 9.2.98 חזר בו הנתבע מההסכם, באמצעות מכתב ביטול שנשלח לעו"ד לב, בו נטען כי ההסכם נחתם תוך הטעיה (ראה נספח 3 לכתב ההגנה).

9.         הנתבע הועמד לדין פלילי בת.פ. 9022/00 בבית משפט השלום בת"א והורשע על פי הודאתו בגניבה ממעביד. גזר הדין כלל גם תשלום לתובעת בסך 30,000 ש"ח, אשר בוצע.

10.       התביעה שבפניי הוגשה להשבת כספים בגין סחורה שלטענת התובעת נמסרה לנתבע לצורך הפצתה ואשר תמורתה לא ניתנה לתובעת ואף הסחורה לא הוחזרה לידיה. לטענת התובעת שווי הסחורה מסתכם בסך של 363,449 ש"ח.

טענות התובעת:

1.         התובעת טוענת כי מוצריה נמסרו לנתבע לצורך הפצתם לחנויות הלבשה עמן עובדת התובעת, כנגד תעודות משלוח, כאשר התשלום בגין המכירה מתבצע ישירות מהחנויות לתובעת, כנגד חשבוניות שמוציאה התובעת לחנויות.

            את התשלום אמור היה לקבל הנתבע ולמוסרו לתובעת.

            על רקע הפער בין הכמויות המפורטות בתעודות המשלוח לבין כמויות המוצרים שנמכרו על פי ריכוז החשבוניות - נתגלו חוסרים המגיעים לכדי סכום התביעה.

2.         התובעת טוענת כי במהלך תקופה ממושכת, מכר הנתבע את מוצרי התובעת לאנשים פרטיים ולסיטונאים עמם לא עמדה התובעת בקשר מסחרי, תוך שנטל לעצמו את פידיון המכירות.